בס"ד
/הרב בנימין פלהיימר
שאלה: ראובן משכיר דירה לשמעון. מעל שמעון גר דייר נוסף שעל מעקה המרפסת שלו יושבת יונים שמטנפות את דירתו של שמעון, לאחר זמן מרובה הלכלוך גרם לפשפשים, וכעת יש צורך בהדברה בדירה. השוכר טוען שבעל הבית צריך לטפל בזה. מי צודק?
תשובה:
ראשית, עלינו לברר, האם ניתן לחייב את השכן, שהיונים באות בגלל המעקה שלו, בהרחקת היונים.
הגמ' במסכת בבא בתרא דף כב: מביאה משנה: "מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמייה; ואת הכותל מן המזחילה – ד' אמות, כדי שיהא זוקף את הסולם". הגמרא מביאה את מחלוקת ר יוסי ורבנן האם בנזקי שכנים על המזיק להתרחק או שעל הניזק להרחיק את עצמו. רבנן סברו שעל המזיק ור' יוסי סבר שעל הניזק להרחיק. ואומרת הגמרא שר' יוסי מודה ב"גירי דיליה". הגמרא מביאה סיפור: רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו, ואתו עורבי – אכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי, אמר להו רב יוסף: אפיקו לי קורקור מהכא. א"ל אביי: והא גרמא הוא! א"ל: הכי אמר רב טובי בר מתנה, זאת אומרת: גרמא בניזקין אסור.
רואים בסיפור שרב יוסף יכול היה למחות בשכנים שלו, שהיו מקיזי דם, בגלל העופות שהיו לוקחים את הדם ומלכלכות את התמרים של רב יוסף.
תוס' ד"ה אתו מסבירים שמדובר שהאומנים היו יושבים בקרקע שלהם, ואפילו הכי יש טענה שהם מזיקים על ידי העורבים את רב יוסף, וזה אסור מדין גרמא בנזיקין. לכאורה ה"ה בנידון דידן שהיונים יושבות על המרפסת של הדייר העליון ומלכלכות את המרפסת של השכן מלמטה. והדין יהיה שהעליון צריך לשים משהו כדי להרחיק את היונים (קוצים מיוחדים וכדומה).
אמנם רבינו יונה כג. ד"ה א"ל אביי והא גרמא (וכ"כ הרשב"א והריטב"א) כותב, שמסקנת הסוגיה היא גם אליבא דר יוסי שהלכה כמותו, ופה זה מוגדר כ"גרמא דגירי" כיון שכאשר היו העורבים מגיעים האומנים היו מסלקים אותם. משמע שאם האומנים לא היו מסלקים אותם בעצמם, זה לא היה מוגדר כגרמא בנזיקין. וממילא בנידון דידן ודאי שלא נעשה פה שום מעשה מצד השכן מלמעלה.
הריב"ש (סי' תקי"ז) ביאר, שכאשר הדבר המזיק אינו ממונו של השכן שממנו מגיע הנזק, וגם לא מגיע מחמת מעשיו או פשיעתו, וגם לא נוח לו בדבר המזיק- אין אפשרות לחייב אותו לעשות פעולות שימנעו את הנזק. וכך פסק הרמ"א (חו"מ קנ"ה, ד): "אם ירדו גשמים על העלייה ויורדין למטה, על הניזק לתקן שלא יוזק". ומכאן לשאלתנו, שאין לשכן מלמעלה שום קניין ביונים, הן באות בעל כרחו ואין לו מזה שום ניחותא, אדרבה הוא גם היה מעדיף שלא יבואו, לא ניתן לחייב אותו בהרחקת היונים.
בסעיף מ"ד הביא הרמ"א את שיטת רבינו ירוחם, וכן פסק הב"ח, שכשהנזק עובר דרך השכן, נחשב גירי דיליה, אף שלא מתקיים אף אחד מהתנאים שהזכיר הריב"ש, ולשיטה זו אפשר לחייב את השכן בהרחקה. אך הרמ"א עצמו הביא שיש חולקים, ודעת הש"ך (ס"ק כ"ב) שצריך שיהיה ברי היזיקא, ולדעת הנתיבות אינו תלוי בברי היזקא, אלא צריך שיהיה הדבר המזיק שייך לשכן שדרכו עובר הנזק, כדי שנוכל לחייב אותו בהרחקה, ולשיטתו לא נוכל לחייב את השכן בהרחקת היונים.
נראה עכ"פ, שכיון שסוף סוף גם השכן יהנה מהתקנת מרחיק יונים, ניתן לצפות שגם הוא ישתתף בהוצאות.
אחרי כותבי זאת, מצאתי שגם בפתחי חושן (חלק ו (נזיקין) – הערות פרק יג – נזקי שכנים הערה ל) הסיק שלא ניתן לחייב את השכן בהרחקה.
אם כן נותר לברר האם המשכיר צריך לטפל בהרחקת היונים או השוכר?
חיובי השוכר והמשכיר מתבררים בגמ' בב"מ קא: במשנה: "המשכיר בית לחבירו, המשכיר חייב בדלת, בנגר ובמנעול, ובכל דבר שמעשה אומן. אבל דבר שאינו מעשה אומן – השוכר עושהו". ובגמ' שם: "תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו – משכיר חייב להעמיד לו דלתות, לפתוח לו חלונות, לחזק לו תקרה, לסמוך לו קורה. ושוכר חייב לעשות לו סולם, לעשות לו מעקה, לעשות לו מרזב, ולהטיח את גגו".
השו"ע (חו"מ שי"ד, א) פסק לפי הרמב"ם שכל דבר שהוא מעשה אומן ועיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות, על המשכיר לתקן. והרמ"א בסעיף ב' הביא עוד מהרמב"ם שבכל אלו העניינים הולכים אחר מנהג המדינה.
נראה שמתקן להרחקת יונים אינו נחשב ל'עיקר גדול בישיבת הבתים', ואם כן לא ניתן לחייב בכך את המשכיר. אלא שיש לברר האם יש במקומם מנהג שהמשכיר אחראי על כל דבר שהוא בגוף הבית, שאם כך, נוכל לחייב את המשכיר במקרה והמתקן הנ"ל נעשה באופן שהוא נהיה קבוע בבית.
אמנם, יש לעיין אם המשכיר יוכל לטעון שהשוכר ראה כשנכנס לדירה שאין מתקן להרחקת יונים, ושתק, הרי שמחל על כך, וגם לפי המנהג, המשכיר לא יהיה חייב להתקין.
וראה ברמ"א בסעיף הנ"ל שכתב שבדברים שהם עיקר גדול בישיבת הבתים, כמו דלת ותקרה, לא אומרים שהשוכר התפייס. וטעמו, כיון שהשוכר ביקש בית לדירה, ובלא דברים אלו אינו ראוי לדירה, ומקורו בהגהות מיימוניות שכירות (ו, א). הרי שנוכל לחייב את המשכיר, רק אם הנזק שהיונים עושות מגדיר את הבית לאינו ראוי לדירה, לפי הנורמות המקובלות היום.
ובנוגע להדברה, נראה שכיון שהצורך בהדברה נגרם כתוצאה מפשיעת השוכר, שלא דיווח בזמן למשכיר על המצב, הרי שודאי שיש להטיל את החיוב על השוכר. וכן כתב ערוך השלחן (שי"ד, ד), שגם דברים שהמנהג הוא שהמשכיר מתקן, אם התקלקלו בפשיעת השוכר או בני ביתו, אין המשכיר צריך לשלם.
אחר כך ראיתי בעמק המשפט ח"ה עמ' צ"ה, שכתב שאפשר לחייב את המשכיר בהדברה רק כאשר החרקים הגיעו מחמת המצב של הדירה, כמו צינורות רקובים, חורים וסדקים וכדומה, ולא מחמת גורם חיצוני. וגם בזה, רק כשהמצב הוא שלא ניתן לגור בדירה בלא הדברה מקצועית, ונהוג במצב כזה להזמין הדברה, והמצב לא נגרם כתוצאה משימוש מוזנח של השוכר. ולסברתו ודאי שלא ניתן לחייב את המשכיר, שהרי הפשפשים הגיעו מחמת גורם חיצוני, ומה גם שמעורבת כאן פשיעת השוכר.
