העלה את המחיר של הספר

העלה את המחיר של הספר
הרב נדב סמואלס

בס”ד

היום הלכתי לקנות ספרים יד שניה במכירה של הישיבה (כל ההכנסות הם קודש לישיבה), לקחתי שו”ת חכם צבי על מנת לקנותו ובאתי למוכר, הוא שאל אותי כמה אני רוצה לשלם אמרתי לו 20 ₪ והוא הסכים. המשכנו לדבר ותוך כדי הוא לקח את הספר הסתכל עליו ואמר לי זה נראה במצב טוב והוא העלה את המחיר.

האם אני צריך לשלם לו יותר ממה שסיכמנו בהתחלה?

תשובה:

ראשית כל נקדים מספר כללים חשובים:

  • כדי שחפץ יעבור בעלות לא מספיק ‘דיבורים’ אלא צריך לעשות ‘מעשה קניין’, א”כ צריך לברר האם נעשה כאן ‘מעשה קניין’.
  • מהתורה נתינת כסף היא ה’מעשה קניין’, אבל חז”ל הפקיעו קניין זה ותיקנו שנתינת כסף איננה מועילה כמעשה קניין אלא צריך לעשות ‘מעשה קניין’ המתבצע בחפץ עצמו, לפי הרגילות שבו קונים ומטלטלים את החפץ בדר”כ – בדברים קלי משקל מעשה הקניין הוא הגבהה, בדברים כבדים מעשה הקניין הוא משיכה או מסירה.
  • כאשר לא נעשה עדיין ‘מעשה קניין’ אלא רק דיברו ביניהם, אע”פ שהלכתית עדיין יכול לחזור בו, אם חוזר בו עושה איסור ונלמד מהפסוק בצפניה ג: “שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב”, ואם חוזר בו נקרא מחוסר אמנה (וע”ע בחו”מ ס”ס ר”ד מתי יש מקילים שמותר לחזור בו, וע’ קפב, ז שבשליח אין איסור מחוסר אמנה).

כעת נדון האם נעשה כאן מעשה קניין:

קניין הגבהה

מעשה הקניין הנצרך כדי לקנות ספר ושאר דברים קלים, נקרא ‘הגבהה’, דהיינו לאחר שידוע המחיר כגון שסיכמו עליו או שהוא ידוע מראש, הקונה מגביה את החפץ י”א ג’ טפחים מעל הקרקע וי”א שמספיק טפח.

במקרה שלנו ההגבהה  לא תועיל כמעשה קניין, משום שבשעה שהקונה הגביה את החפץ עוד לא סיכמו על מחיר ומבואר במסכת בבא בתרא (פו. עיי”ש) שכל עוד לא סוכם על מחיר לא מועיל מעשה קניין ולאחר שסיכמו על מחיר לא עשה הקונה הגבהה חדשה.

קניין יד

אלא שישנו עוד מעשה קניין והוא ‘קניין יד’, דהיינו כאשר חפץ נמצא בתוך ידו של אדם גם אם אין לו כוונה לקנותו הוא ייתכן שקונה מדין קניין יד.

 ונחלקו הראשונים האם יש קניין כזה (הובאו דבריהם בקצות רסח, ב):

רש”י (כתובות לא) כותב שגם חפץ שנמצא בידו אין זה מספיק כדי לקנותו, אלא צריך גם לעשות מעשה ‘הגבהה’, תוס’ מקשים מהלכות גיטין שם נפסק שהזורק גט לתוך כלי שהאשה מחזיקה בידה, האשה מגורשת, למרות שכדי שהאשה תהיה מגורשת היא צריכה לקנות את הגט, אלא מכאן מוכח שחפץ הנמצא ביד אדם נקנה לו מדין קניין יד גם כשאין לו כוונה לקנות ע”י קניין זה. 

הנתיבות (רסח, ב) מבאר שאין מחלוקת אלא לכו”ע קניין יד מועיל מדין קניין חצר, אלא שרק מה שבתוך ידו ממש נקנה בקניין יד אבל כאשר החפץ בולט לצדדים מה שבולט אינו נקנה בקניין יד, ובמציאות כזאת דיבר רש”י ולכן הצריך לעשות הגבהה (וע’ באבני חשן (קצח ס”ק ב) שהקשה על יסוד זה של הנתיבות, גם הקצות רסח, ב חולק על הנתיבות).

קניין מ’ישיבה’

כמו שכתבנו חז”ל הפקיעו את הקניין דאורייתא (=נתינת כסף) ותיקנו שרק הגבהת החפץ או משיכתו יועילו, אלא שכאשר אדם קונה מיתומים, מצדקה או מהקדש, חז”ל רצו לדאוג לטובתם ולכן לא הפקיעו את הקניין דאורייתא, וכל עוד לא נעשה גם קניין דאורייתא (=קניין כסף) היתומים יכולים לחזור בהם אם הם רוצים כגון כשהתייקר החפץ.

לסיכום

 כמו שראינו לא היה כאן קניין הגבהה כיון שהחפץ הוגבה לפני שנקבע מחירו, גם קשה לומר שהיה קניין יד כיון שלפי הנתיבות קניין יד מועיל רק למה שתוך ידו ממש, גם אם נאמר שהיה קניין כסף לישיבה יש דין הקדש, ובהקדש חז”ל לא הפקיעו את הקניין כסף וכל עוד לא נתת כסף הישיבה יכולה לחזור בה הלכתית, לכן הספר אינו שלך והמוכר יכול לעלות את המחיר.

נגישות