קנה מיץ ענבים לפני חוק השתיה המתוקה

קנה מיץ ענבים לפני חוק השתיה המתוקה
הרב איתי במברגר

שאלה:

משה שמע שעתיד להיות מס על קניית בקבוקי מיץ ענבים, שישפיע על התייקרותם, ובעקבות כך הוא קנה עשרה ארגזי מיץ ענבים שיספיק לו לשלוש השנים הבאות.

כחודש לאחר הקניה , פסק בג”ץ לבטל את החוק החדש. בעקבות כך, רצה משה לבטל את הקניה, בטענה שרק על דעת החוק החדש, קנה את מיץ הענבים.

האם הדין עם משה?

תשובה:

אם משה אמר למוכר בזמן הקנייה שהוא קונה את מיץ הענבים בגלל ההתייקרות הצפויה, ועדיין לא שילם,  יכול משה לחזור בו מהקניה[1].

אין צורך שמשה ידגיש למוכר, שהוא יהיה מעוניין לבטל את הקניה אם יתבטל החוק.

התשובה בהרחבה:

פוסק השו”ע[2]: אדם שמכר שדה בשנת בצורת ואמר בשעת המכירה שהוא מוכר את השדה כדי לקנות חיטים בגלל הבצורת, ואחר כך לא הצליח לקנות חיטים, יכול לחזור בו מהמכירה.

דין זה כתוב בגמ’ בכתובות[3]. וביארו שם התוס’, שכיון שבשנת בצורת רגילים למכור שדה לצורך קניית חיטה, לכן אין הקונה צריך להתנות בפירוש שהקניה תתבטל אם לא יצליח לקנות חיטים, אלא רק לומר לקונה, שמוכר בשביל לקנות חיטים.

הגבלת הרמ”א

פוסק הרמ”א בשם רש”י ור”ח, שדין השו”ע נכון רק במוכר קרקעות ולא במוכר מטלטלין.

האם דין זה נכון גם לגבי קונה?

אומר הבית יוסף[4], שדין זה נכון גם לגבי קונה. שאם אדם קנה סחורה למוכרה במקום יקר יותר, והוזלה הסחורה קודם שהלך לשם, יכול הקונה לחזור בו מהמקח.

מקור דברי הב”י

מקור דינו של הבית יוסף, הוא מחלוקת רבנו יונה ור”ח, המוזכרת בטור בסימן ר”ל. הם נחלקו לגבי אדם שקנה יין במקום אחד, כדי למכור ביוקר במקום אחר, ולפתע הוזל היין. שיטת רבינו יונה שהוא לא יכול לבטל את הקניה, ושיטת ר”ח אותה פסקו הטור והבית יוסף,  שהוא יכול לבטל את הקניה.

האם הגבלת הרמ”א נכונה גם בקונה?

יש לברר, האם לפי הרמ”א, מה שקונה יכול לבטל את הקניה, זה רק בקונה קרקע, ולא מטלטלין, כמו שאמר הרמ”א לגבי מוכר, או שיש לחלק בין מוכר לקונה.

ויש לומר , שהגבלה זו ודאי איננה בקונה. כי מקור הגבלת הרמ”א במוכר, הוא ר”ח, והרי ר”ח עצמו הוא זה שכתב שקונה יין יכול לבטל את הקניה, והרי יין זה מטלטלין.

קושיא מיניה וביה בדברי הר”ח

אבל באמת לפי זה  צריך לעיין למה במוכר פוסק הר”ח שיכול לחזור בו מהמכירה רק בקרקעות, ולגבי קונה, פוסק ר”ח עצמו שיכול לחזור בו על אף שזה מטלטלין?

תירוץ הדרישה

מתרץ בעל הדרישה, שהכלל הוא אחד. בני אדם רוצים בקרקעות ולא במטלטלין.

ממילא, אדם שמוכר קרקע, ודאי שהיתה לו סיבה מיוחדת לכך, כי לא מוכרים קרקע סתם, ואם הסיבה תתבטל, ודאי שאינו חפץ במכירה. אבל מטלטלין, יכול להיות שסתם לא רצה את אותם מטלטלין.

ובקונה, להיפך. דווקא מטלטלין אדם לא קונה בלי סיבה מיוחדת, ואם תתבטל הסיבה, שוב לא ירצה את אותן מטלטלין. אבל קרקע, יכול להיות שקונה את הקרקע רק כי הוא רוצה קרקע.

שיטת הרמ”ה בטור

הטור הביא גם את שיטת הרמ”ה, שסובר כמו ר”ח שקונה שגילה דעתו יכול לבטל את המקח, אך הוסיף שדווקא אם הקונה עדיין לא שילם, אך הקונה כבר שילם, שוב אינו יכול לבטל את המקח. שיטה זו הובאה להלכה בסי’ ר”ז בבאר היטב ח’ ובפתחי תשובה ו’.

מסקנא

במקרה שלנו, כיון שמדובר בקניה של מטלטלין, והקונה אמר בפירוש שקנה בגלל חוק השתיה המתוקה, הרי שאם משה עדיין תתבטל הקניה אם יתבטל החוק.

אמנם יש עדיין לעיין, שהרי אנשים קונים ומוכרים על דעת המנהג, ואולי לא נהגו היום שהקונה יבטל את המקח בגלל גילוי דעת. אך ראיתי שהגר”ש זעפראני בספרו משפט שלמה ח”ד סי’ כ”ד פסק הלכה למעשה כדעת ר”ח והרמ”ה, ולא העיר שפסיקה זו אינה כפי המנהג היום.


[1] ויש לדון האם מספיק לומר בפני הקופאי של הסופר, או שצריך לומר דווקא בפני בעל הסופר או המנהל

[2] סימן ר”ז סעיף ג’

[3] דף צ”ז.

[4] סימן ר”ז

נגישות