בס"ד
שאלה:
אני גננת. לפני תקופה מסוימת, קיבלנו הודעה מהעירייה, שאנו יכולות לבחור מכשיר מתוך רשימה מוצעת, שנקבל לטובת הגן.
בבוא היום, נמסרה לנו כתובת שבה נוכל לקבל את המכשירים שהוזמנו. היות והכתובת אינה בשכונה שלנו, החלטתי שכיון שממילא אני מגיעה בשביל לקחת את ההזמנה שלי, אקח גם את ההזמנות של הגננות שקרובות אלי. במקום היתה רשימה של כל הגננות מה הן הזמינו והיה מסומן מי כבר לקחה. אחת הגננות בסביבה שלי הזמינה טוסטר גדול. ניסיתי להתקשר אליה לשאול אם היא רוצה שאקח עבורה, אך לא היה מענה. בסופו של דבר לקחתי את המכשיר, ואחר שכבר הגעתי הביתה, התקשרו אלי מנקודת האיסוף, ואמרו שאותה גננת כבר לקחה טוסט, והם עדכנו זאת במחשב, ולא עדכנו ברשימה, ולכן הם רוצים שאבוא להחזיר את המכשיר.
המכשיר כבד ואין לי רכב, האם באמת יש לי חובה לשוב לשם בגלל הטעות שלהם, או שהם צריכים לעצמם פתרון? חשבתי להציע להם שיאמרו לגננת אחרת שהזמינה טוסט ותבוא לקחת ממני.
תשובה:
נראה, שכדי להבין אם אכן יש לגננת חובת השבה, עלינו להבין מהו מעמדה מבחינת הדין כלפי הטוסטר שנמצא אצלה. בהשקפה ראשונה נראה שדין הגננת הוא כדין אדם שקנה חפץ, והתברר שהיתה טעות במקח, האם יש לו דין שומר על החפץ שקנה. וראה בחו"מ סי' רל"ב סעיף י"ח בנתיבות ס"ק ו, שהביא מחלוקת ראשונים אם הקונה נחשב על החפץ שומר חינם או שומר שכר.
לעניינו אין נפק"מ בזה, אלא די לנו בכך שאם הגננת אכן דומה לקונה במקח טעות, הרי שיש לה דין 'שומרת', ונצטרך לברר אם יש לשומר חובה לטרוח בהשבה החפץ עליו הוא שמר. ונחלקו בכך הקצות והנתיבות בכמה מקומות, וראה למשל בקצות סי' קצ"ט סק"ה שכתב "שאין חייב בהשבה ליד בעלים אלא גזלן כדכתיב והשיב וכן לווה… אבל שומרים לא מחייבי בהשבה כלל אלא פיקדון כל היכא דאיתיה {=בכל מקום שנמצא} ביד בעלים הוא, והבעלים הוא שהולך לבית שומר לקבל פיקדונו". ואילו דעת הנתיבות שכן מוטלת על השומר החובה להחזיר, ראה בסי' פ"ו סק"א, ובמשובב שם. ולפי זה, הרי ששאלתה של הגננת תלויה במחלוקת הפוסקים.
אמנם במבט נוסף, נראה לי שהמקרה הנ"ל אינו דומה לקונה במקח טעות, שהרי הגננת כלל לא התכוונה שהטוסטר יהיה שלה, ואף לא היתה שליחה של הגננת שעבורה לקחה, שהרי אנן סהדי שאם הגננת השנייה היתה יודעת שלוקחים עבורה טוסט, היתה ממהרת להודיע שהיא כבר לקחה, שהרי לא בגנבים אנו עוסקים, ואין הטוסט נמצא אצלה אלא סתם בגלל תקלה וטעות אצל שליחי העירייה. ולכן נראה שהטוסט אינו אלא אבידה של העירייה או שליחיה, שהרי הם אפשרו ברשלנותם לגננת לקחת אותו, והגננת הינה 'שומרת אבידה', שהרי מה לי אם היה נופל הטוסטר ברחוב, מה לי נפל ליד אחת הגננות? ומה שעלינו לברר הוא האם לשומר אבידה יש חובה לטרוח בהשבה. ומצאתי בספר 'השבת אבידה כהלכתה' (פיינהנדלר) שכתב בשם הפוסקים: "אחרי שהתברר למוצא מיהו בעל האבידה, יודיענו שיבוא ליטלה, ואין חיוב על המוצא להביאה אליו". הרי שלמוצא אבידה אין חיוב לטרוח להשיב, אלא על המאבד לבוא אליו.
אמנם יש לומר, שהיות שהגננת לקחה את הטוסטר על דעת עצמה, ואף אחד לא ביקש ממנה לעשות זאת, אולי אין זה דומה לאבידה. אך נראה בעיני שסוף סוף הטוסטר נלקח על דעתם של שליחי העירייה שאפשרו לזה לקרות, ומחמת טעות שלהם, והגננת לקחה בתום לב ולא על מנת שיהיה שלה, הרי שודאי אין מעשה הגננת דומה לגניבה, וכנ"ל גם לא למקח טעות, אלא יותר דומה שהטוסטר הוא כאבידה שלהם.
ואם כן, הרי שכיון שהמאבד כבר יודע היכן אבידתו, אין על הגננת שום מחויבות מעבר לכך שתאפשר להם להשיב לעצמם את הטוסטר, ואין הכי נמי שהרעיון שיאמרו לגננת הנכונה לקחת מהגננת שלקחה הוא רעיון מצוין, אם ייטב בעיני האחראים מטעם העירייה.
