שאלה:
ראובן קיבל משמעון חברו מכשיר הקלטה על מנת להקליט לו שיעור במסיבת חנוכה. הוא אכן הקליט אלא שבסוף השיעור שכח לקחת משם את מכשיר ההקלטה והמכשיר נעלם. האם ראובן צריך לשלם לשמעון?
תשובה:
ראשית יש לדון האם יש פה קבלת שמירה באופן שרק בא לעזור לחברו ולא אמר במפורש שהוא שומר?
שנית יש לדון האם יש פה פשיעה בשמירה ולכן יהיה חייב או שמא נאמר ששכחה היא אונס ויהיה פטור?
לגבי עצם קבלת השמירה:
במקרה שלנו לא אמר לו במפורש לשמור על החפץ אבל נראה שעדיין הוא שומר:
וכך נפסק בשולחן ערוך חושן משפט הלכות פקדון סימן רצ"א סעיף ב
"מי שהיה מהלך בדרך וא"ל חבירו: הולך עמך אלו המנעלים, ואמר לו: הניחם כאן על החמור, והניחם שם ולא קבלם הנפקד בידו אלא כמו שהניחם המפקיד על החמור כך הוליכם ולא קשרם והלך לו מן הצד להסך רגליו והניח החמור על אם הדרך ונאבדו המנעלים, הוי שומר חנם והוה ליה פושע וחייב לשלם. הגה: דלא אמרינן דאם אמר: הנח, סתם, לא הוי שומר חנם, אלא במקום המשתמר, אבל בדרך וכיוצא בו ודאי קבל עליו שמירה (טור בשם תשובת הרא"ש)".
רואים שאם אחד מביא חפץ לחברו במקום שיכול להיאבד, והולך משם, ממילא יש קבלת שמירה של חברו, קל וחומר במקרה שלנו שהוא לקח ממנו ממש את מכשיר ההקלטה והלך איתו למסיבת חנכה שם יש הרבה אנשים וודאי שהמכשיר צריך שמירה וממילא מקבל שמירה בעצם השליחות[1].
עכשיו נותר לברר האם יש פה גדר של פשיעה:
מבואר בגמרא ( מסכת בבא מציעא דף מ"ב עמוד א) שאדם שלא יודע היכן החפץ שהוא צריך לשמור עליו זה נחשב פשיעה וממילא נראה שהוא מוגדר כפושע ויהיה חייב לשלם:
"ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה, אמר ליה: הב לי זוזאי! – אמר ליה: לא ידענא היכא אותבינהו. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: כל לא ידענא – פשיעותא היא, זיל שלים[2]."
וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך חושן משפט הלכות פקדון סימן רצ"א סעיף ז
"המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות, ואמר: תן לי פקדוני, ואמר לו השומר: איני יודע אנה הנחתי פקדון זה, או באיזה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך, הרי זה פושע וחייב לשלם מיד (מהר"ם פ' המפקיד)".
לסיכום: נראה באופן פשוט שראובן פשע בשמירתו ויהיה חייב לשלם לשמעון על המכשיר. אמנם, היות שראובן לא כיוון אלא לגמול חסד, ומה לו לשמעון לגמול רעה תחת טובה, נראה פשוט שיהיה מן הנכון לפשר ביניהם.
אמנם מצאנו דיון האם שכחה מוגדרת כפשיעה או כאונס
ועיין כאן בהערה מקורות לדיון זה[3]
[1] אם המקום שבו מתקיים השיעור היה מקום שלא צריך שם שמירה מיוחדת לכאורה נאמר שלא מקבל עליו שמירה. עוד עיין ברמ"א שמביא שיש חולקים על השו"ע בשם המרדכי אומנם נראה שבנידון דידן שלקח את המכשיר למקום שאינו משתמר, לפי בקשת בעל המכשיר, כולם יודו שיש פה שמירה.
ועיין במחנה אפרים שומרים סימן א מה שמסביר בזה דברים חשובים מאוד, ובנתיבות המשפט רצ"א סק"ב.
[2] עיין במאירי כאן על הגמרא שמקשה באיזה מציאות אכן שומר חינם יהיה פטור מאבידה הרי אנחנו אומרים שכל שכחה היא פשיעה ולא אבידה ועין שם בתירוצו.
[3] כנסת הגדולה הגהות בית יוסף חושן משפט סימן רצא
יו. ה"ה מי שהניח התיבה פתוחה, אף על פי דשכח, דהוי פושע. משפט צדק ח"א סימן ל"ג.
וכן בשו"ת שער אפרים סימן כח מסיק שאדם ששכח למכור חמצו של חברו נחשב פושע ולא אומרים ששכחה נחשב כאונס. ועיין בשבות יעקב ב קמח שדוחה בתוקף את דברי השער אפרים וטוען שמה שנאמר כל לא ידענא פשיעותא הכוונה שאדם לא שם את הפיקדון במקום טוב ולכן שכח. לפי"ז בנידון דידן יש מקום לומר כיון שעשה מה שביקש ממנו עם החפץ לכאורה לא שייך פה התרשלות . ועוד מוסיף שם סברא מחודשת שרק בזמנים הקודמים השכחה הייתה אונס משא"כ בדורות אחרונים.
כנסת הגדולה הגהות טור חושן משפט סימן רצא
ה. שטה י"ד: ולא חייב בה אלא אם כן פשע בשמירתם וכו'. נ"ב: השכחה אונס הוא ולא פשיעה. מקור ברוך סימן נ"ב בשם מהרש"ך ז"ל.
שו"ת רב פעלים חלק ד – חושן משפט סימן ג
אין זה מגיע לנידון השאלה דהכא לכ"ע לא הוי מזיק בידים כי שגג מחמת שכחה שחשב שלוי רוצה הסחורה בעיר עמארה ולא זכר שכתב שרוצה אותה בעיר בצרה דאיך יתכן שהוא יודע שכתב לוי שישלחו לעיר בצרה והוא כותב לעיר עמארה שמזיק לעצמו ולשותפו ואין לזה דין מזיק בידים כהך דמוכר באשראי דיודע הוא יש /שיש/ על אשראי אחריות וחבירו אינו רוצה בכך והנה נודע כי בדין השוכח יש מחלוקת גדולה איכא רבים דס"ל שכחה חשיב אונס ואיכא דס"ל שכחה חשיב פשיעה ועי' מקור ברוך סי' ב"ן בהניח הפקדון בארגז סוגרת ומסוגרת ופתח אח"ך הארגז ושכח לסוגרה וכשנזכר שהניחה פתוחה בא ומצא שחסר הפקדון וכו' שפסק דשכחה הוי אונס ולאו פשיעה ועי' זכ"ל ח"ג ערך פשיעה דכתב שזהו מחלוקת ועי' כנה"ג סי' רצ"א דשכחה הוי אונס ועי' משכנות הרועים אות ש' ובית יעקב סי' ע"ד וברכ"י א"ח סי' שי"ב ע"ש.
שו"ת דברי משה חושן משפט סימן קנג
מסקנא דמלתא בשומר, דעת מרן ז"ל דמקרי פשיעה, דלא כהרב מקור ברוך ז"ל ומה שחלק הרב מהר"ם מינץ בין שומר לשאינו שומר, לכאורה לא מצינו חולק עליו בזה, ונקטינן כוותיה.
