מקרה:
כשאברה'מלה חגג לבנו בר מצווה, הוא התקשר לקייטרינג מפורסם בעיר בעל כשרות מהודרת, והזמין עבור חמשה מגשים של 'משולשים', כיון שלאברה'מלה בארוע שחסר 'משולש' זה לא כבוד התורה .
כשהגיע הארוע חשכו עיניו של ארה'מלה, במקום חמשה מגשים של 'משולשים' הגיעו חמשה מגשים של 'פולקע'.
אברה'לה טוען מקח טעות תחזירו לי את כל הכסף ותפצו אותי על העוגמת נפש, מאידך בעל הקיטרינג טוען שאין הבדל בין משולש לפולקע, ובגלל תקלה טכנית הוא יכול היה להכין רק פולקע.
תשובה:
מבואר בגמרא במסכת ביצה (דף ו:-ז.): מעשה באדם שביקש לקנות 'ביצי חיה' ומכרו לו 'ביצי שחוטה', ישנם שני הבדלים בין ביצים שנולדים מתרנגולת חיה (=ביצי חיה) לבין ביצים שנמצאו בתוך התרנגולת לאחר שחיטתה (=ביצי שחוטה):
- ביצה שנולדה מתרנגולת חיה יכול להיווצר ממנה אפרוח ואילו ביצה שנמצאה בתוך תרנגולת שחוטה לא יווצר ממנה אפרוח.
- ביצה שנולדה מתרנגולת חיה היא יותר משובחת לאכילה מביצה שנמצאה בתוך התרנגולת.
רבי אמי פסק שכיון הקונה אמר במפורש שהוא רוצה 'ביצי חיה' וסתם קונים קונים ביצים עבור האפרוחים לכן המקח בטל שהרי 'ביצי שחוטה' אינם שווים כלום לקונה.
אבל כאשר הקונה קנה ביצים כדי לאוכלם – אין המקח מתבטל והמוכר רק צריך לשלם את ההפרש במחיר. מכיוון ששני סוגי הביצים טובים לאכילה לכן המקח אינו מתבטל.
מחלוקת הפוסקים – מה הדין בהבדל לא מהותי שהקונה מקפיד עליו
תרומת הדשן (סימן שכ"ב), והרמ"א (חו"מ רל"ג סעיף א)[1], פסקו כפי העולה מפשט הסוגיא שרק כאשר המקח באמת איננו שווה כלום לקונה – המקח מתבטל, אבל כאשר הקונה יכול ליהנות מהמקח אלא שהנאתו פחותה – המקח איננו מתבטל אלא שהמוכר צריך להחזיר לקונה את ההפרש בשווי.
אמנם הר"ן הב"ח ועוד[2] הקשו על פסק זה וחלקו עליו. נעתיק את לשון הב"ח (סימן רל"ג):
"דבר תימה פסק, דאין לך מום גדול מזה. ועוד דהיאך מאכילים לאדם בעל כרחו דבר שאינו מקובל על נפשו. ועוד דהתנה עמו בפירוש שיהא מאיל מסורס וכשאינו מסורס אינו חפץ לקנותו ודמי לחיטין יפות ונמצאו רעות דלוקח יכול לחזור בו דאין טעם היפות כטעם הרעות ואפילו היה טעמן שווה אין דעתו נוחה אלא ביפות".
הר"ן והרא"ש גרסו וביארו אחרת את הגמרא במסכת ביצה – ממנה משמע שהקונה לאכילה והוטעה אכן המקח מתבטל. לפי ביאורם מדובר שהלוקח לקח את הביצים שקנה לאכילה והושיב אותם תחת התרנגולת ועל ידי כך התקלקלו, לכן אין המקח חוזר אבל המוכר צריך לשלם את ההפרש.
לסיכום
נחלקו הפוסקים מה הדין במוכר שסיפק לקונה סחורה אחרת ממה שהקונה ביקש, אבל אין שום הבדל אמיתי או מהותי בין הסחורות אלא שאין זה רצון הקונה.
יש אומרים שאין כאן מקח טעות כיון שסחורה זו היא טובה באותה מדה, אלא שאם יש הבדל בשווי הכספי על המוכר לשלם את ההפרש. ויש אומרים שכיוון שבעיני הקונה זה סחורה רעה הרי המקח בטל.
דהיינו, נחלקו האם ביטול מקח הוא דווקא בהבדל 'אובייקטיבי', או גם בהבדל 'סובייקטיבי'.
מה יעשה אברה'מלה
מכיון שהדבר תלוי במחלוקת, הדין הוא שהמוציא מחבירו עליו הראיה. לכן, אם אברה'מלה שילם את הכסף אין הוא יכול לתבוע את כספו בחזרה, שהמוכר טוען סיפקתי לך בשר טעים ואיכותי אותו הדבר. אבל אם אברה'מלה לא שילם את הכסף הוא יכול לטעון מקח טעות – במקרה זה או שאברה'מלה יחזיר את הסחורה או שיודיע לקיטרינג שהוא מקפיד עליהם ואם הם לא יספקו לו מיד 'משולשים' אז הוא ישלם להם רק את שווי הבסיסי של ה'פולקע' – דהיינו, שווי הבשר ושכר מינימום של העבודה אבל לא יותר מכך.
[1] וכן פשטות דעת רש"י, סמ"ג, סמ"ק, ורמב"ן (קידושין מב.) ועיין עוד בשואל ומשיב (רביעאה ח"א סימן נ"ח), חידושי החת"ס (ביצה ז) שיישבו שיטה זו מקושיות הר"ן והב"ח.
[2] הר"ן (קידושין יז: מדפי הרי"ף) והביא שם שכן דעת הרא"ה, הרא"ש (ביצה סימן ט'), הב"ח (רל"ג), המהרש"ל (ביצה סימן כ"א), הנתיבות (חו"מ רל"ג), שו"ת ושב הכהן (סי' ס"ד).
