שאלה: יוסף רשם את בתו מטפלת. כעת באמצע השנה מעוניין להפסיק את המטפלת אולם המטפלת טוענת שהוא חייב לשלם לה עד סוף החודש. לעומת זאת יוסף טוען שלא גורם לה שום הפסד כשעוזב באמצע החודש מכיון שהיא יכלה להוסיף עוד ילדים גם אם בתו הייתה נשארת וממילא לא רוצה לשלם מעבר ליום שעזב את המטפלת. מי צודק? כמו כן שואלים מה קורה כאשר מבטלים סמוך מאוד לתחילת השנה ושילמו כבר את החודש הראשון?
תשובה:
ראשית כל בדיני שכירות פועלים עסקינן וידועים דבר המשנה בב"מ פ"ג. שבשכירות פועלים הכל כמנהג המדינה וכל השוכר עושה זאת על דעת המנהג. ממילא צריך דבר ראשון לבדוק מה מנהג המקום.
כמו כן במידה ויש חוזה כמובן שצריך ללכת לפי החוזה כיון שכלל נקוט בידינו כל תנאי שבממון קיים.
אנחנו נעסוק בשאלה מה קורה כאשר אין מנהג ברור[1].
הגמ' במס' בבא מציעא דף עו: דנה בסוגיה של ביטול עבודה הן מצד הפועל והן מצד בעל הבית.
"תניא: השוכר את האומנין והטעו את בעל הבית, או בעל הבית הטעה אותן – אין להם זה על זה אלא תרעומת. במה דברים אמורים – שלא הלכו, אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה, פועלין ומצאו שדה כשהיא לחה – נותן להן שכרן משלם, אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן, עושה מלאכה ליושב ובטל"
מפרש רש"י : אין להן זה על זה אלא תרעומת – דאמר להן: תשכירו עצמכם לאחרים, ואינהו נמי אמרו ליה כי הדרי בהו: צא ושכור אחרים, ומיהו, תרעומת איכא, שיהו צריכים לחזר זה אחר פועלים וזה אחר שוכרים, ותביעת ממון ליכא, דהא דברים בעלמא נינהו.
כלומר רואים מהגמ' שאם קבעו לעבוד והיה ביטול צריך לראות מתי היה הביטול אם הביטול הוא לפני תחילת העבודה אז אין חיוב תשלום כי אומר להם שהם יכולים לחפש עבודה אחרת. אבל אם התחילו לעבוד אז צריך לשלם להם אבל לא שכר מלא אלא שכר בטלה (כלומר מקזזים כמה אדם מוכל לוותר משכרו כדי לא לעבוד) כיון שבפועל לא עבדו.
תוס' והרא"ש כאן שואלים על המקרה שלא התחיל לעבוד למה שעדיין לא יהיה חובת פיצוי הרי למרות שעוד לא התחיל לעבוד כיון שביטל אותו מאוחר לא יספיק למצא עבודה חדשה ויש כאן הפסד? ועונים שאכן מדובר על מקרה שעדיין יספיק למצא עבודה אחרת ועולה מהם שאם אכן לא יספיק למצא עבודה אחרת יהיה חיוב בפיצוי כאילו כבר התחיל לעבוד.
וכן פוסק השו"ע חושן משפט הלכות שכירות פועלים סימן של"ג סעיף א-ב:
השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית, או בעל הבית הטעה אותם, אין להם זה על זה אלא תרעומת […] במה דברים אמורים שאין להם עליו אלא תרעומת בשלא הלכו, דוקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם בעל הבית זה; אבל אם היו נשכרים אמש, ועכשיו אינם נשכרים כלל, הרי זה כדבר האבוד להם, ונותן להם שכרם כפועל בטל; ואם נשכרים בפחות, משלם הפחת. ואם הלכו […] אף על פי שלא היו מוצאים להשכיר עצמם אמש, נותן להם שכרם כפועל בטל; והוא שעכשיו אינם נשכרים כלל. אבל אם מוצאים מי שישכירם בשכירותו, אין להם אלא תרעומת.
רמ"א (שם): מלמד שהשכיר עצמו לשתי שנים והתחיל שנה ראשונה, מקרי התחלה גם לשנה שניה; וה"ה כל פועל (הגהות מרדכי פרק האומנין).
כעת נותר לבדוק מה הדין במטפלת, מצד אחד השכירות היא לשנה ומצד שני התשלומים הם חודשיים. לכאורה לפי פשט השוע ורמ"א צריך לשלם לה על כל השנה!
מצאנו בפסקי דין רבניים כרך ג שמביאים את דברי החזון איש ב"ק סי' כ"ג:
"ויש לעיין לפ"ז בשכר פועלים וקצב להם כך וכך ליום ולא פירש להם על כמה ימים הוא שוכר אותם…ונראה דסתמא אין דעת בעה"ב לכך שיהיה קשור לפועל זה כל הימים אלא כל יום ויום היא שכירות בפני עצמו, אם קבעו השכירות כך וכך ליום ואם קבעו לחדש כל חדש הוי שכירות לעצמו…ואפילו אם הזכיר להם שיתן להם עבודה לזמן ארוך, אין כוונתו שהתחלת המלאכה תהיה התחלה לכל הזמן ושיתחייב שכירותם לכל הימים… וכל זה בליכא מנהג אבל אם איכא מנהג הולכין אחר המנהג דסתמא הוי הפסיקא כמנהג המדינה… עוד נראה דאם לפי הנהוג במקום יש צורך למצוא מקום לעבודה, סתמא שכרו לאותן הימים המצטרכים להשתדלות ומיום שהודיעו שהוא חוזר צריך לקבוע ימים לחיפוש עבודה לפי ראות עיני הדיין.
עולה מהחזו"א שגם אם מסגרת זמן השכירות היא לשנה והתשלום חדשי כל חודש נידון כשכירות בפני עצמה ולכן גם אם מתחילים לעבוד אין חיוב לשלם מעבר לחודש הקרוב. עוד כותב שצריך להודיע מספיק זמן מראש כדי שיוכלו למצא ילד אחר ולכן אם מודיעים סמוך מאוד לסוף החודש לכאורה יהיה צורך לשלם על חלק מהחודש הבא.
עדיין נותר לברר האם צריך לקזז את התשלום ולתת כפועל בטל. נראה שלגבי מטפלת לא מקזזים כיון שבפועל היא עובדת עם הילדים האחרים וההפרש של עוד ילד לא משמעותי וכן כותב רבינו ירוחם שהובאה בבית יוסף לגבי מלמד. אולם אם השינוי משמעותי כלפיה צריך לקזז.
כמו כן במידה ומוצאת ילד אחר מפורש בשו"ע שלא צריכים לשלם.
במידה ושילמו מראש: הנתיבות בתחילת סימן שלג כותב שאם שילמו לפועלים זה כמו קניין של תחיל עבודה וממילא לא יוכל לחזור בו עד סוף החודש ששולם כבר. וכעין זה כותב המחנה אפרים הלכות פועלים סימן ג.
לסיכום:
במקרה של ביטול באמצע חודש יש לשלם עד סוף החודש או עד שיימצא ילד אחר במקום (בהנחה ולא היה לה מקום בשבילו לולי הביטול). בדרך כלל אין לקזז "עובד בטל". במקרה ומבטלים לפני תחילת חודש הבא ושלמו כבר את החודש הבא לא חייבת להחזיר את הכסף, כמו כן אם לא שלמו אבל הודיעו ברגע האחרון ואין לה עכשיו זמן למצא ילד אחר (כנ"ל בהנחה ולא היה לה מקום בשבילו לולי הביטול) צריכים לשלם לה חלק מהחודש הבא לפי ראות עיני הדיין.
[1] שו"ת יביע אומר חלק ה – חושן משפט סימן ה
ודאי שאם אין מנהג ברור היפך הש"ס והפוסקים עבדינן עובדא כעיקר ההלכה המפורסמת בש"ס ובפוסקים