ביקש יעקב לישב בשלוה

ביקש יעקב לישב בשלוה
הרב נדב סמואלס

"א"ר אחא בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג אמר לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה תדע לך שהוא כן יעקב אבינו ע"י שבקש לישב בשלוה בעוה"ז נזדווג לו שטנו של יוסף" (מדרש רבה פד, ג)

מבואר במדרש שכל פרשיית יוסף והאחים שהיא החצי השני של חומש בראשית, הכל בגלל שיעקב ביקש לישב בשלוה, דבר זה צריך ביאור מה החסרון בלישב בשלווה?

הפעם הראשונה שמופיע השורש שלווה בתורה הוא בספר שמות (ט"ז, יג): "ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה".

מבואר בגמרא במסכת יומא (עה) ששורש המילה 'שלו' הוא שלווה כך לשון הגמרא: "כתיב שּׁליו וקרינן סליו, אמר רבי חנינא צדיקים אוכלין אותו בשלוה רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין (=כקוצים)".

שלווה של עמידה ושלווה של ישיבה

נתבונן מה ההבדל בין השלווה של 'וישב יעקב' לשלווה של ירידת השלו. כידוע, את השלו אספו בעמידה, השלו היה עף בגובה, כנגד לבו של כל אחד. מבואר כאן ההבדל – יש שלווה של עמידה ויש שלווה של ישיבה 'וישב יעקב'.

יעקב הוא בחיר האבות שיא השלמות שיכולה להיות עד כדי כך שיעקב זה מילה נרדפת לקדושה – מרכבת הקדושה נקראת יעקב . 'וישב יעקב' הכוונה שיעקב סבר שהגיע זמן שהשלווה תרד כאן לעולם הזה – שהעולם הזה הפך כבר להיות בחינה של העולם הבא. 'שלווה' פירושו שלימות פנימית, הכרה שהכל ברצונו יתברך לגמרי. לישב בשלווה פירושו – להוריד את השלווה והשלימות לעולם הזה לגמרי.

מרוב גודל קדושתו ושלימותו של יעקב אבינו, מבחינתו באמת העולם הזה נהפך לעולם הבא. אבל כיון ששאר העולם עוד לא מתוקן וה' נותן שליטה לרע, צריכה להתגלות פרשת יוסף והאחים שבסופה יתגלה וידעו מצרים כי אני ה', שכל העולם יכיר במלכות ה.

זה כוונת המדרש "השטן בא ומקטרג אמר לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה", דהיינו, דרגה זו שייכת לעולם הבא, היא לא הדרגה של העולם הזה – עוד לא הגיע הזמן של העולם הבא, עדיין לא נגמר התפקיד של השטן, עדיין העולם מלא נסיונות. רצון ה' הוא שיהיה בעולם כח שלם של רע, בניין של סטרא אחרא כדי שתהיה לנו בחירה גמורה. זו הכוונה השטן בא ומקטרג דהיינו, המציאות של הרע שה' ברא, באה ואומרת צריך גם אותי ואי אפשר שהעולם הזה יתהפך להיות מתוקן ושלו. העולם הזה הוא עולם של עמל, עולם שבו אנחנו צריכים לקחת את כל כוחות הגוף לשעבד אותם לה', בעולם הזה צריך להפוך את החושך לאור.

בפרשה זו מתגלה העמידה של יוסף בנסיונות וההכרה שכל תהפוכות העולם הזה וכל הכוחות כולם מאיתו יתברך "לא אתם שלחתם אותי הנה כי אם האלוהים", מכח פרשה זה יורדנו למצרים עד שבסופו של דבר יתגלה ש"וידעו מצרים כי אני ה'" גם הרע יכיר במלכותו יתברך.

השלווה, שכן קיימת בעולם הזה היא השלווה הפנימית והיא השלווה שהתגלתה בשלו שירד לישראל במדבר. את השלו ליקטו בעמידה – דהיינו במאמץ – מאמץ לתופסו, לשוחטו, למולחו ולבשלו ולמרות כל זאת הכל בשלווה. זאת מדריגת הצדיקים שלמרות הקושי העמל והנסיון לבם מלא שלוה ובטחון בו יתברך. לכן השלו ירד כנגד הלב ללמדנו שהשלוה היא בלב אבל בפועל אנחנו צריכים מסירות נפש וחוזק גדול להתגבר על הרע.  

לכן במילה שלו יש הבדל בין בקרי לכתיב, כתוב שלו – מלשון שלוה אבל קוראים זאת שֹלו מלשון סלווין – קוצים. כי בפנים הכל שלווה וזה לצדיקים אבל לרשעים השלו היה כקוצים כי לרשעים אין את השלוה הפנימית את ההכרה שהכל ממנו יתברך הם מנסים להתנחם בכל מיני שלוות חיצוניות אולם שלוות אלו נהפכים להם לקוצים.

נגישות