יעקב ומשה הם שני שכנים שגרים אחד מעל השני. בדירה של משה השכן מלמעלה היתה בעיה באיטום, וכתוצאה מכך המים שהשתמש בהם חדרו לדירתו של חברו הטוב יעקב, וגרמו לנזק בטיח ובצבע של אחד החדרים. החדר שנפגע מהרטיבות היה צבוע בצבע מיוחד שעולה ממון רב. כעת שואל משה האם עליו לשלם רק ערכו של צבע רגיל או שעליו לשלם עבור הצבע המיוחד?
הצעה לתשובה
ראשית יש לדון האם בכלל השכן מלמעלה חייב בתשלומי הנזק. לאחר מכן נדון כמה צריך לשלם.
לגבי עצם התשלום:
הגמרא בבא בתרא קי"ז. מביאה מחלוקת אמוראים: "הנהו בי תרי דהוו דיירי חד עילאי וחד תתאי [שני שכנים שאחד היה גר בקומה למעלה, וחבירו בקומה למטה], איפחית מעזיבה [נהיה חור בטיט שהיה מרוח על הקורות שהפרידו בין השכנים], כי משי מיא עילאי אזלי ומזקי לתתאי [כשהעליון היה שופך מים, הם היו מזיקים את התחתון]. רבי חייא בא אבא אמר העליון מתקן, ורבי אלעי… אמר התחתון מתקן". ומבארת הגמרא, שנחלקו במחלוקת תנאים שמובאת במשנה בבא בתרא פרק שני כ"ה:, שם מובאת מחלוקת בין ר' יוסי לחכמים לגבי אדם שנטע אילן סמוך לבור חבירו, ומבוא שם שדעת ר' יוסי שבנזקי שכנים על הניזק להרחיק את עצמו. ומקשה על כך הגמרא, שהרי ר' יוסי מודה בגירי דיליה, כלומר שבנזק שנגרם באופן ישיר, גם ר' יוסי מודה שעל המזיק להרחיק את עצמו, ונחלק רק בבור ואילן, ששם השורשים באים לאחר זמן, ואם כן בדין של איפחית מעזיבה כולם מודים שעל המזיק להרחיק את עצמו? ומתרצת שמדובר באופן ש – "פסקי מיא והדר נפלי". רש"י מסביר שהכוונה היא ש- "לא היתה מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון, אלא במקום אחר, משם הן נמשכין, עד שנופלים במקום שמזיקין". כלומר אין כאן נזק מידי אלא עקיף. וכן מסביר הערוך שמדובר שהאדם מלמעלה שופך את המים במקום שהמעזיבה מתוקנת ומשם הם נזלו למקום שהמעזיבה מקולקלת, ולכן אין זה נחשב "גיריה דיליה". ובספר הראב"ן מוסיף עוד משפט: והני מילי ברחיצת ידים וכיו"ב שהמים מועטין ותיימי [כָּלים, נגמרים], אבל מים מרובים דלא תיימי הוו גיריה דיליה ועל המזיק להרחיק ולתקן את היזיקו, הילכך שמעון שמימיו מרובין גירי דידיה נינהו ועליו לתקן את היזיקו.
השו"ע (חו"מ קנ"ה, ד) פוסק :
"היו מימי העליון יורדים על התחתון ומזיקין אותו, אם אין שם מעזיבה, בעניין שכששופך מימיו מיד יורדים לתחתון ומזיקים אותו, חייב לסלק היזקו. ואם יש מעזיבה שהמים נבלעים בה ואינם יורדים מיד, אלא לאחר מכאן יורדים ומזיקים, אינו חייב לסלק הזיקו. הגה: והכל לפי העניין, דאם המים מועטין וכלין לאלתר, אפילו בלא מעזיבה אינו חייב לסלק היזקו. ואם היו מרובים ומזיקים לו תדיר דרך המעזיבה, חייב לסלקו (מרדכי ר' פ"י דב"מ). וכל זה במי תשמיש דבעל עלייה ששופך על העלייה, אבל אם ירדו גשמים על העלייה ויורדין למטה, על הניזק לתקן שלא יוזק (ריב"ש סי' תקי"ז).
מבואר בדברי הרמ"א שאם זה מעט מים פטור מלתקן, אבל אם זה הרבה מים חייב לתקן.
הנתיבות בס"ק ג מקשה שיש סתירה בין דברי השו"ע כאן לדבריו לקמן בסעיף כ', שם חייב השולחן ערוך את המזיק להרחיק את נזקו למרות ששם לא מדובר בגיריה דיליה, אלא שם מדובר שראובן שראובן חפר בור בחצירו כדי לאגור מי גשמים, והמים עולים על גדותיהם ומזיקים את קירות המרתף של שכנו שמעון:
"וקשה, דהא בסעיף כ' מבואר דאם בוקעין המים אחר שרבו דחייב ראובן לסלק, וכאן מתיר בפסקי והדר נפלי. ואחר כך מצאתי בתשובת הרא"ש כלל ק"ח סי' י' הקשה קושיא זו, ותירץ דכאן [בסוגיא של איפסיק מעזיבה] שאני [הדין שונה] דהעליון אי אפשר לו לסלק הזיקו, שאי אפשר לו להיות בלא מים, והתחתון בקל יכול לתקן מעזיבה, דבמעזיבה מועטת כשיתקן התחתון שוב לא ירדו המים ויבלעו במעזיבה, והלשון מוכיח, דאמר [ב"מ קי"ז ע"א] דמשי מיא, וזה דבר מועט מאד. אבל במקום שהתחתון אינו יכול לסלק ההיזק בדבר מועט רק בהוצאה מרובה, אפילו בפסקי והדר נפלי חייב העליון".
כלומר הנתיבות מביא שבתשובת הרא"ש מחלק בין מקרה שהתחתון יכול לתקן בקלות, כמו תיקון המעזיבה, שהדין הוא שעל התחתון הניזק לתקן, כאשר אין ההיזק אינו גירי דיליה של העליון, לבין מקרה שאינן התחתון יכול לתקן אלא בהוצאה כספית גדולה, שבזה הדין הוא שעל המזיק לתקן.
אם כן נמצאנו למדים שבאופן פשוט השכן מלמעלה חייב בתיקון הנזילה.
אמנם, לגבי החיוב לשלם על הנזקים שנגרמו כתוצאה מהנזילה, הדין הוא כך: במידה ומשה לא ידע מהנזילה לכאורה יהיה פטור, כיון שמדובר שאין זה נחשב לנזק שעשה בעצמו, אלא לנזק שנעשה על ידי ממונו, וכן מבואר בתשובת הרא"ש שהובאה להלכה בשו"ע חו"מ סימן ש"ז סעיף ג : ראובן שכר בית משמעון ונתן שם חטה, ומחמת שעמדה שם ימים הרבה נתקלקלו הכותלים ונפלו והזיקו לשמעון ולשכניו, אם היה ניכר וידוע קלקול הכותלים, והתרו בו לסלק החטה ולא סלקם, פושע הוא וחייב לשלם כל ההיזק. (המקור לדין של פטור באונס ראיתי בעלון המשפט של הרב נפתלי נוסבוים, וכן כתב לי דיין ותיק שבמידה ולא ידע מהעניין נחשב ממונו המזיק באונס ופטור).
אמנם במידה ויש מנהג לשלם את הכל יהיה חייב מכח המנהג ויש לברר האם אכן קיים מנהג כזה.
לגבי גובה התשלום: מבואר בחזו"א (בבא קמא ו, ג) שחפץ שאינו עומד למכירה צריך לשלם את הנזק עצמו ולא את הפחת, וממילא יהיה צריך לשלם כאן את מלוא הנזק ולא רק מחיר של צבע רגיל.
לסיכום:
המזיק צריך לשלם את הנזק שנגרם במלואו למעט מקרה שלא ידע מהנזק ונחשב אנוס.
